History of the term “champion” in the Middle Ages up to the present / תולדות ה"אלופים" בימי הביניים ובעת החדשה

משמעות המונח "אלוף" (champion) היא בעל הישגים, הצלחה ותהילה בשדה הספורט. בימי הביניים הייתה משמעותו שונה. אז שימש המונח בתחום הדו-קרב. בימי הביניים היה הדו-קרב הליך לגיטימי לבירורן של סוגיות משפטיות. הוא היה מנגנון שהמיר כוח גופני ומיומנות בחרב בצדק ובחוק. רעיון הדו-קרב המשפטי נעוץ בתפיסה שהאל הכול יכול קובע את תוצאותיו. מכיוון שהתוצאות היו, על פי האמונה, קבועות מראש, לא תמיד היה צורך שהתובע והנתבע יתייצבו בעצמם לדו-קרב. בעלי ממון שכרו שכירי חרב שלחמו את מלחמתם. שכירי החרב כונו champions (אלופים), על שם המקום (ה- campus – שדה הקרב) שבו התקיימו הקרבות. החשש מהתמודדות אישית עם "אלוף" היה כה גדול עד כי הביקוש לאלופים גדל והלך בהתמדה. במאה השש-עשרה נעלמו ה"אלופים" ממערכת המשפט באירופה. בתקופת הרנסנס חלו בדו-קרב שינויים רבים, שהיו חלק מתהליך היסטורי שכונה בפי נורברט אליאס, מי שזיהה את התהליך, "תאוריית התִרבות" (Civilizing Process). ריטואלים, כדו-קרב, עברו תהליך שאותו כינה אליאס "ספורטיזציה" (Sportization). המונח "אלוף" רווח בימינו בהקשר של ספורט מודרני-תחרותי. The meaning of the term “champion” today can be translated into achievement, success, and fame in the field of sports, but in the Middle Ages the implication was different. During this period the duel was a legitimate process of settling legal disputes. Dueling was a mechanism for converting physical strength and skill with a sword into justice and law. The conceptual basis of dueling was anchored in the concept of an omnipotent God who determined the outcome of the duel. Because the results were, according to this belief, predetermined, it was not always necessary for the plaintiff and the defendant to themselves stand up in combat. Wealthy people hired mercenaries who fought the duel for them. Mercenaries were called “champions”, after the name of a battlefield where the battle took place. The fear of confrontation was so great that the demand for champions steadily grew. In the 16th century the use of champions disappeared, partially due to reforms in the legal system in Europe. During the Renaissance, many changes occurred in the duel. These changes were part of an historical process that was identified by Norbert Elias, who named it the “Civilizing Process”, and rituals such as the duel went through a process that Elias called “Sportization”. Nowadays, the term champion is used in the context of excellence in competitive sports.