A Combination of Trauma-Focused Group Therapy and Art Therapy for Veterans Who Were Exposed to Combat Events / שילוב בין טיפול קבוצתי ממוקד טראומה וטיפול באמנות עם לוחמים שנחשפו לאירועי לחימה טראומתיים

המחקר מציג ממצאים ראשוניים בנושא של טיפול קבוצתי ממוקד טראומה בקרב פלוגת לוחמים שנחשפה לאירועי לחימה משמעותיים. במסגרת הטיפול נעשה שימוש בציורים וברישומים ששימשו לחשיפה ולהבניה של האירוע הטראומתי בעזרת חברי הקבוצה, שחוו גם הם אירועי לחימה. המחקר בחן מדדים של תסמינים פוסט־טראומתיים ודיכאוניים, את רמת התפקוד ואת משתנה התקווה של 60 הלוחמים שלקחו חלק בקבוצה. המשתנים נמדדו בשלושה מועדים: לפני תחילת הטיפול, בסוף הטיפול, ובפגישת מעקב שנערכה כשישה חודשים לאחר תום הטיפול. הניתוח הרב־רמתי (multilevel modeling) של תוצאות המדידה הראה ירידה מובהקת במספר התסמינים הפוסט־טראומתיים והדיכאוניים בין מועד המדידה הראשון והשני, וגם בין מועד המדידה הראשון והשלישי. גם מדדי התפקוד עלו באופן מובהק בין המדידה הראשונה והשנייה, ובין המדידה הראשונה והשלישית. במדד התקווה לא חל שינוי מובהק בין שלושת מועדי המדידה. עוד נמצא כי מידת המובהקות של השינוי הקליני (clinical significant change) במדדי התסמינים הפוסט־טראומתיים והדיכאוניים, וברמת התפקוד והתקווה - היתה רבה. מן הממצאים של מחקר זה עולה כי חשוב להמשיך לחקור את יעילותן של שיטות הטיפול הקבוצתי ממוקד הטראומה. This research presents findings from trauma-focused cognitive group therapy in combatants who were exposed to traumatic combat events. The therapy combined drawing and sketching techniques aimed at exposing the traumatic event with the help of the group members who were also exposed to traumatic events. The research measured post-traumatic, depressive, functioning and hope symptoms in 60 combatants who agreed to take part in the therapy process. Testing was done at three different occasions: the beginning of therapy, the end of therapy and six months post-therapy. Multi-level modeling showed the level of post-traumatic and depressive symptoms were significantly reduced when comparing the first and second occasions, and the second and third occasions. The functioning level was significantly increased between the first and second occasions, and between the first and the third occasions. However, hope measures did not change significantly between the different occasions. In light of the findings of this unique therapy method it is important to continue investigating the efficacy of group therapy methods.