The Relationship Between International Human Rights Law and Constitutional Law in Israel / משפט זכויות האדם הבין-לאומי והמשפט החוקתי בישראל

מאמר זה עוסק ביחס בין המשפט הבין-לאומי למשפט החוקתי בישראל ובשאלה אם יש להחיל את הכללים החלים כיום בישראל בנוגע ליחס בין המשפט הבין-לאומי למשפט הישראלי על חוקי היסוד במדינת ישראל. המאמר מתמקד במשפט הבין-לאומי של זכויות האדם וביחס בין משפט זה לבין חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק -יסוד: חופש העיסוק. המחלוקת בשאלת היחס הראוי בין המשפט הבין-לאומי למשפט החוקתי המדינתי אינה ייחודית לישראל, והעמדות השונות בה כרוכות, כפי שיידון במאמר, בתפיסות יסוד שונות ביחס למהותה של ריבונות המדינה ולמהות המשפט הבין-לאומי בכללו. החיכוך בין המערכות המשפטיות השונות מתמקד פעמים רבות בתחום זכויות האדם, הן בשל העובדה שבתחום זה החפיפה בין תחומי העיסוק של המשפט הבין-לאומי ושל המשפט המדינתי הינה הרחבה ביותר, והן בשל העובדה שמשפט זכויות האדם, ברוב המקרים, מטיל על המדינה חובות אשר ביצוען אינו נדרש בזירה הבין-לאומית אלא במדינה עצמה. נקודת המוצא של המאמר הינם כללי הקליטה החלים כיום בישראל. המאמר אינו מבקש לשרטט את כללי הקליטה האופטימליים, אלא בוחן את ההצדקות לכללים הקיימים, ואת השאלה אם, לאור הצדקות אלה, יש להחיל את כללי הקליטה גם על חוקי היסוד. במאמר נטען כי התשובה חיובית, הן משום שההצדקות לכללי הקליטה הקיימים תקפות גם בקשר לחוקי היסוד, הן מטעמים של קוהרנטיות משפטית והן בשל התוצאות הקשות של אי-החלת הכללים. טענת המאמר היא אפוא שמשפט זכויות האדם המנהגי ממשיך לחול בישראל גם לאחר חקיקת חוקי היסוד, ויש להחיל את חזקת ההתאמה הפרשנית על חוקי היסוד