עמדות מורים לחינוך גופני כלפי שילוב הילד בעל הצרכים המיוחדים בכיתה הרגילה

המחקר הנוכחי עוסק בשילוב הילד החריג בכיתה הרגילה מנקודת מבטו של המורה לחינוך גופני. למחקר שתי מטרות עיקריות: א. לאסוף מידע על דרכי ההתמודדות של מורים ועל המלצותיהם להתמודדות טובה יותר עם שילוב הילד החריג בכיתה הרגילה. ב. לבדוק את עמדותיהם של המורים בנושא השילוב. ל- 46 מורים לחינוך גופני ממרכז הארץ המלמדים בבתי ספר יסודיים, חטיבות ביניים ותיכוניים הועבר שאלון הכולל שני חלקים: בחלק הראשון, נאסף מידע על המשתנים האישיים ועל משתני התעסוקה של המורה. בחלק השני, הועלו שאלות העוסקות בנושא השילוב מההיבטים הבאים: הכשרה והשתלמויות, סוגי החריגויות אתם מתמודד המורה, הקשיים העיקריים בהם הוא נתקל, הגורמים המסייעים לו בבית הספר, עמדותיו והמלצותיו להתמודדות טובה יותר עם השילוב. השאלות הקשורות לעמדות ולהמלצות היו שאלות פתוחות בעוד ששאר השאלות היו סגורות. בשלב ראשון חושבו השכיחויות עבור השאלות הסגורות. התשובות לשאלות הפתוחות חולקו לקטגוריות על פי הנושאים הבולטים ונבדקה גם בהם השכיחות. בשלב שני נערכו מבחני חי בריבוע לבדיקת הקשר שבין העמדות כלפי השילוב לבין משתנים אחרים. המורים לחינוך גופני ציינו את ההפרעות האמוציונליות וההתנהגותיות וכן את ליקויי הלמידה כחריגויות השכיחות ביותר. הקשיים העיקריים אתם מתמודדים המורים הם בחלוקת הזמן בכיתה בין התלמידים החריגים והתלמידים האחרים, התמודדות עם בעיות חברתיות והתמודדות עם בעיות משמעת. את העזרה מקבלים המורים בעיקר מהמורה לחינוך מיוחד, ממחנכת הכיתה ומיועצת בית הספר. בכדי להתמודד בצורה מוצלחת עם השילוב המורים ציינו את: (א) חשיבות ההתנסות והלימוד מבעיות בשטח, (ב) השתלמויות וסדנאות במסגרת בית הספר והכשרה להוראה בהן ירכשו כלים ודרכי פעולה להתמודדות,(ג) עזרה מצוות ביה"ס ומההורים. רוב המורים הם בעד השילוב, חלקם באופן מוחלט וחלקם עם הסתייגויות.