"Winning in the spirit of football": The civilization process in English football / לנצח, אבל ברוח הכדורגל: כדורגל אנגלי ומשמעויות של מערב ותרבות

המשחק שאנו מכנים "כדורגל" עבר כמה וכמה תמורות במאות השנים האחרונות, לפי המעמד החברתי ששיחק אותו. במאמר זה אני טוענת שמסוף המאה העשרים עבר הכדורגל האנגלי תהליך של ציביליזציה, הפך למשחק ג'נטלמני ועדין שנמדד לפי ערכים של אמנות ותרבות גבוהה והותאם לטעמו של המעמד הגבוה. בניגוד לטענתו של בורדייה על תהליך רכישת הטעם במערב, בשדה מסוים זה רכישת הטעם לא הייתה כרוכה בהבחנות חברתיות ומעמדיות על דרך הניגור בין גבוה לנמוך, ראוי ושאינו ראוי, אלא דווקא בתהליך הכלה חברתית של שחקנים ואוהדים, שאימצו ערכי מערביות ותרבות. מכיוון שכך, הכדורגל לא הופקע מידי מעמד הפועלים, כפי שנטען לא אחת בספרות. מסוף שנות התשעים החלו נבחרות וקבוצות של כדורגל מישראל לשחק במסגרות אירופיות, וכתוצאה מכך החלו לעבור גם הן תהליכי ציביליזציה והתמערבות שמבטאים את תפיסתן העצמית כחלק בלתי נפרד מאירופה. בחלק האחרון של המאמר אדון במורכבותו של תהליך זה המתרחש כיום בישראל. Football has changed drastically several times in recent centuries. I describe the complex relationships between social class and cultural product, as well as the ways cultural legitimacy is granted, thereby shaping a neutral product as beautiful and worthy. In contrast to Elias's arguments about the civilization process (1978) and Bourdieu's arguments about the acquisition of 'taste' (1984), I claim that these processes do not necessarily involve social or class distinctions. Over the last 30 years, football in England has become a Western and classical cultural product, following simultaneous processes of civilization and cultural inclusion. Westernization has also been taking place in Israeli football over the last 20 years, reflecting Israel's perception of itself a European nation-state.