Post-Secondary Non-Academic Education in Israel: Separate but Equal?! / החינוך העל תיכוני הלא אקדמי בישראל: נפרד אך שווה?

מאמר זה מתמקד בחינוך העל תיכוני הלא אקדמי בישראל, ומועלית בו הטענה שהאפשרות להרחיב את הנגישות להשכלה הגבוהה בישראל אינה טמונה רק באוניברסיטאות ובמכללות, אלא גם בחינוך זה. המאמר מתאר, לראשונה, את התפתחות החינוך העל תיכוני ואת המגמות המאפיינות אותו מבחינה מערכתית ומבחינת הרכב הסטודנטים הלומדים בו. במהלך השנים ניכר ביקוש ללימודים על תיכוניים, אולם התברר שביקוש זה מאפיין במידה רבה בני קבוצות חברתיות מוחלשות המודעים לחשיבותן של תעודות השכלה וחותרים להשיגן. ממצאים אלה מחזקים את הטענה שלפיה הרחבת האפשרות לשדרוג אקדמי של הלימודים העל תיכוניים תקרב קבוצות חדשות להשכלה הגבוהה ותקדם את השוויון בנגישות להשכלה זו. לפיכך המאמר מצביע על הצורך לגבש מדיניות מכילה יותר כלפי החינוך העל תיכוני בישראל ועל כיוונים אפשריים למחקר עתידי על אודותיו. The paper focuses on post-secondary non-academic education (PSE) in Israel as a possible attempt to widen participation in higher education. Development and changes in PSE from 1971 to 2005 are described for the first time using historical documents and data from the Central Bureau of Statistics. Students in PSE were found to come mostly from disempowered social and cultural groups. They acknowledge the importance of educational credentials and express high educational aspirations. Overall, the findings indicate the need to adopt a new policy toward PSE and to expand research in this domain.