The Israeli Labour Movement and Social Policy, 1948-1977 / תנועת העבודה ומדיניות הרווחה בישראל, 1948—1977

תנועת העבודה שהחזיקה בשלטון בעשורים הראשונים של המדינה נאלצה להתמודד עם המצוקות החברתיות והכלכליות הקשות של התקופה. לדילמות בנושאי מדיניות הרווחה שהיא התקשתה להכריע בהן היה קשר הדוק לאידיאולוגיה הציונית הסוציאליסטית, שהביאו איתם ראשי התנועה מתקופת היישוב. הדבקות של ראשי תנועת העבודה בעמדותיהם האידיאולוגיות הקשתה עליהם לקבל את ההכרעות, שהתבקשו מכורח המציאות שהשתנתה, בנושאים שקיבלו משמעות אחרת בתקופת המדינה. האמביוולנטיות הזאת בלטה במיוחד בענייני הגשת סעד לקבוצות אוכלוסייה נזקקות. הנהגת תנועת העבודה לא היתה מודעת במידה מספקת לחובתה המוסרית והפוליטית לדאוג לתיקון המידי של מצב הנזקקים, בעיקר מבין העולים החדשים. היא התעלמה מכך שכל חברה, יהיה אשר יהיה צביונה החברתי-האידיאולוגי, חייבת לפרוס רשת מגן שתבטיח קיום בכבוד לכל אחד מחבריה. תנועת העבודה לא השכילה לנקוט מדיניות כזאת בענייני הסעד בעשורים הראשונים של קיום המדינה, כאשר אחזה בהגה השלטון. כורח המציאות ולחץ הנסיבות — חשיפת תופעת העוני, העמקת אי השוויון והולדתה של תנועת מחאה גדולה בדמותם של הפנתרים שחורים בשנות השישים והשבעים — הביאו לריכוך מה של הגישה הנוקשה של תנועת העבודה בנושא מדיניות הרווחה. באותן שנים התגלו בהנהגת התנועה ניצנים של נכונות לשנות את מדיניותה בנושא הרווחה, אבל הזמן כבר פעל כאן נגדה. הפרדוקס הוא בכך שהיסודות העיקריים של מדינת הרווחה בתחום הביטחון הסוציאלי הונחו בידי תנועת העבודה עצמה בתקופת שלטונה. אבל ראשיה לא השכילו לתרגם עובדות אלה במידה מספקת להישגים בעיני עצמם ובעיני כלל האוכלוסייה. The political parties affiliated with the Labour Movement, that held power in Israel during the first decades of statehood, were faced with the enormous task of dealing with the difficult social and economic problems of the period. The dilemmas in the social policy field were strongly related to the leadership's Zionist-Socialist ideology that had crystallized during the earlier Mandatory period of the yishuv, the Jewish community in Palestine. The intransigent ideological positions adopted by the movement leadership hampered their efforts to deal effectively with the changed circumstances following independence. This ambivalent position of the leadership was particularly obvious with regard to the provision of assistance to the needy. The political leadership was not sufficiently conscious of its obligation to provide for the disadvantaged, particularly in the case of new immigrants. It ignored the fact that every society, regardless of its social or ideological nature, must provide a safety net that assures the necessary means of existence to all. When in power, the Labour Movement failed in its obligation to