The power of academic and public opinion in conservation: The case of Ayyalon Cave, Israel

While pessimism dominates discussions on biodiversity loss, it is increasingly recognized that for the long‐term success of conservation programs, we also need hope. One way to foster hope is to celebrate the positive outcomes of conservation efforts. Here, we report on a successful step in the conservation efforts of Ayyalon cave, a unique subterranean ecosystem discovered in 2006 as a result of mining activities in a quarry in central Israel. Ayyalon cave is one of the few known fully sustained subterranean autotrophic sulfur‐based food webs, in turn supporting a diverse, specialized endemic fauna. Upon the discovery of the cave, its isolation from the surface was compromised, resulting in colonization of alien species and changes in environmental conditions. In May 2021, the cave was put at additional risk following a plan to inject millions of cubic meters of fresh, cold, and oxidized water into the quarry. A team of Israeli scientists decided to take action, starting a highly mediatic campaign to save the cave. This campaign involved cooperation among domestic and foreign academics, the general public sector, and diverse stakeholders. Despite strong economic interests, the conservation campaign succeeded in pushing the National Infrastructure Committee to rectify the plan to inject water into the cave. Stemming from this success, we discuss important take‐home messages that are paramount for the broader conservation science community. 虽然悲观情绪主导了生物多样性丧失的讨论，但人们逐渐认识到，为 了 长远保护计划的实施，我们要心怀希望。广泛宣传成功的保护工作就是孕育希望的一种方式。本文研究报道了以色列阿亚隆洞穴保护的成功案例。阿亚隆洞穴位于以色列中部的采石场中，于2006年的采矿活动中被发现，是独特的地下生态系统。该洞穴具有少见的完全靠硫自养的地下食物网，维持着多样化的特有动物群。洞穴被发现后，它与地表的隔离被打破，导致外来物种入侵和环境的变化。2021年5月，人们计划向采石场注入数百万立方米经过氧化的淡水，使得该洞穴面临更大的风险。以色列科学家决定采取行动，开启了一场拯救洞穴的媒体运动。这场运动得力于国内外学术界、公共部门及各方的紧密合作。尽管牵涉到重大的经济利益，保护运动仍成功地推动国家基础设施委员会修改了向洞穴注水的计划。本文分析了这一成功案例的启示意义，这对保护工作者来说非常的重要。 במאמר דעה זה אנו מדווחים על צעד חשוב וחיובי שהתרחש במהלך מאמצי ההגנה על מערת איילון. מערה זו, אשר נתגלתה בשנת 2006 במחצבת נשר‐רמלה (ישראל), היא אחת המערות היחידות בעולם בה נמצאה מערכת אקולוגית המבוססת על יצרנות ראשונית של חיזור גופרית (בתהליך כימואוטוטרופי) ובמנותק מפני השטח. בעלי החיים במערה אנדמיים ומתקיימים אך ורק במערה זו ושמירה עליהם תלויה בשמירה על התנאים הקיימים בה. חשיפת פתח המערה פגם למעשה בבידודה מהעולם החיצון, דבר שהוביל לשינוי בתנאי הסביבה הייחודיים ולחדירה של מינים זרים אל חלל המערה. איום נוסף ובעל פוטנציאל הרס מוחלט ובלתי הפיך עלה על הפרק במאי 2021, כאשר פורסמה תכנית לאגום מי‐נגר עילי במחצבת נשר‐רמלה בסמוך למערת איילון כאמצעי לה